יש לי את מנייה X והיא תעשה אותי...

יש לי את מניה X, בטח גם לכם יש אותה. בסופו של יום, לכל אחד מאתינו יש מניה X. זו המניה שאנחנו בטוחים שהיא תצליח, כי היא לא נועדה להכשל, זו המניה של העשיר ההוא, זה שיידאג שהיא לא רק תשרוד, היא גם תצליח ובגדול.

יש לי את מניה X, והיא הופכת לי את הבטן בדיוק כמו שהיא הופכת לך. רק שאני מחזיק אותה להרבה מאוד זמן, פשוט כי החלטתי שבמקום להחליף אותה, אני ישאר איתה, חבל להחליף למניה X אחרת.

אז מה אתם אומרים? אתם בעד מניות? אבל תהיו כנים, זה שווה את הטירוף הפיזיולוגי הזה שקורה לנו כשהיא לא מצליחה? זה שווה את איבוד האמון בבני אדם כשבעלי השליטה לא מתפקדים כמו אותם מנהלים גדולים שציפינו מהם? זה שווה את זה שאנחנו באמת דופקים את עצמנו מבחינה כלכלית? מפתיע, אבל איכשהו הרוב אומרים שהם מצליחים בבורסה, לא פגשתי אחד שאמר לי, או שהודה בפני שהוא בממוצע 0% לשנה, או חלילה מופסד לאורך חיי השקעותיו. אפילו לא מרוויח קצת. המעניין הוא, שהם לא עשירים, ולפי הסכומים שהם משקיעים- הם אמורים להיות כאלו. בקיצור, שקרנים. מה גורם להם לחשוב ככה? נדמה לי שמנייה X. יש להם איזו מניה, או מניות שהצליחו להם מתישהו ביג-טיים, והם זוכרים אותה ואת הצלחתה כאילו שהיא מייצגת את כל התיק, ואז הם יוצאי בשערי העיר ומספרים לא רק מניה X, אלא על המוצלחים שהם באמת. הצלחות בודדות, כנראה, עוזרות לנו להגדיר את עצמנו.

איכשהו, יש במרחב הפעולה הזו, הנקרא "בורסה" משהו מטריד. המקום הזה פרוץ לחסרי למידה בתחום, לכאלו שקראו ספר אחד בכלכלה, או ספר ילדים אחד בחיים, לכאלו שבשנה הראשונה הפסידו את התחתונים ולכאלו שהפסידו אותם בשנה השנייה ברציפות. אין איזשהו מוניטור על המשקיע הפרטי, אין איזה רצון להפוך את המשחק לטובתו. ככל הנראה, ההיפך, וזה ישמע קצת קונספירטיבי, אבל כנראה שלשחקנים הגדולים, עדיף שהמשקיעים הקטנים יפסידו. כי תחשבו על זה, אם אני משקיע קטן במירלנד, שמצביע נגד הצעת הסדר ומולי עומד גוף מוסדי שבעד ההסדר- אז הוא גורם לי הפסד במירלנד, על הדרך הוא אולי גורם גם לו, אבל על הדרך הוא עושה הרבה כסף בכלכלית ירושלים, כי היקף החוב של החברת בת שלה קטן. (דוגמא).

תחשבו על הרגעים האלה שלקחו את דלק נדלן להסדר מזעזע. מה השיעור שלנו כחברה מההסדר הזה?

לישראלים יש בתיק את מניה X, לאמריקאים- קפטליסטים שמבינים את היסודות (תקראו את "לנצח נבנו"), יש בתיק את מניית מקדונלד'ס, או קוקה קולה. הם רואים מקרוב מה אלו חברות איכותיות, הקפטיליזם הופך את הרצון להתעשר לכלכך ברור שהם מבינים דבר אחד. אסור להם ליפול עם מנייה X, יש להם one shot במהלך החיים והם יקחו את זה עם חברה ממותגת, חדשנית, שמצליחה לאורך עשרות שנים, שמשלמת דיבידנד נמוך, שהספרים הקלאסיים על השקעות ערך אולי היו ממליצים עליה.

בקיצור יש לי את מנייה X. ולכם?

תודה שקראתם.