בורסה- מה את בעצם?

שאלה קשה. מורכבת אפילו, במיוחד למשקיעים עצמאיים כי כביכול הם לא מכירים את הברנז'ה. מצד שני, האם הברנז'ה חשובה? תלוי את מי שואלים ובכלל- איך מכירים את הברנז'ה? מה שבטוח זה שהיא נותנת תחושה של "יש לי מושג מה זו הבורסה" למרות שאני בספק אם זה עוזר לתשואות. זה אולי עוזר במידה והמשקיע מעורבב במקצוע שלו עם עסקים ומצליח לזהות מגמות בשלבי העסק. רובנו, לא כאלו וגם רוב הברנז'ה לא. זה מעליב את האינטלגנציה של אלו שמשלמים לברנז'ה הזו אבל זה נושא אחר. וזו גם לא מטרת הפוסט.

מטרת הפוסט היא חד משמעית ואני חושב שכל משקיע עצמאי צריך לשאול את עצמו: "בורסה- מה את בעצם?"

השאלה הזו די מטרידה. כי היא גורמת לנו לחשוב למה הפלטפורמה הזו להשקעה מייצרת כל כך הרבה ספרים, כל כך הרבה תוצאות ומושכת כל כך הרבה אנשים שרובם מפסידים.

התשובה שלי לשאלה היא "מקום פרוץ".

עכשיו תחשוב על תשובה משלך.

ולמה היא מקום פרוץ? יש לזה מספר סיבות:

אין לה תנאי סף במחינת ידע של המתשמש. לאוניבסיטה כן יש. גם לכיתה א יש.

אין לה התחייבות למשקיע. מתי פעם אחרונה קנית משהו ממוסד מסוים בלי שתקבל אחריות? או לפחות שתדע מה הסיכון במוצר הספציפי שקנית?

חברות עושות מה שבא להן, ככה מסתבר. משבר הסאב פריים הוכיח את זה. מקרה אנרון הוכיח את זה. גם בבורסה הישראלית בתקופה האחרונה לא חסרים מקרים, ואני לא מדבר על הסדרי החוב אלא על ממש מעילות בכספים.

...הסדרי חוב. אבוי למשקיע שגילה את הקושי שבחוויה הזו. מזעזע, מבחיל, מחריד ומה לא. עולם ההשקעות לא יכול להיראות רע יותר למשקיע ששם כסף באג"ח שקנה בהנפקה ברבית 5% וזכה לתספורות של 50-60%. אתם יודעים מה, לא התספורת קשה. הבוקר שעובר על המשקיע לאורך כל התקופה הזו- זה הקושי האמיתי. האיש שהוא הופך להיות בגלל שעשו לו בית ספר למוזיקה בתוך תיבת הפלא הזו שנקראת הוא עצמו.

ספוקלנטים, מחשבים, אלגורתמים- הכל ידוע והכל קורה בקלחת הזו. והאחראים לקלחת הזו נשארים אחראים. מדהים.

וכל אלו, ברגע ששמת את השקל שלך בבורסה- הם האויבים שלך. איזה פייט.

אם ככה, אז נתנהג לבורסה בהתאם. לא נתייחס אליה בכבוד, לא נתייחס לבעלי העניין בכבוד, לא נתייחס למנהלים בכבוד. לא נעריך את העבודה שלהם מבעד לזכוכית של התוצאות שלהם בבורסה אלה בהצלחה שלהם להעניק משהו, לעולם. זאת אומרת, כן להעריך את פועלה של טבע במה שהיא מעניקה לעולם, אבל לא להחליט לפי זה שהיא השקעה טובה. (ולא כי היא לא חברה טובה, אלא בגלל שיש לך כמשקיע כל כך הרבה אויבים לטווח הארוך).

ידוע שאנשים מציגים את הסיפור שלהם לפי התוצאה שלו, והם גם יודעים לעטוף את הכשלון בסיבות שאינם קשורות למשקיע עצמו. כמובן שבהצלחות זה ההפך: "פגעתי בול, תזמון טוב" וכו'.

הפוסט הזו לא מדבר על פרקטיקה. הוא נוגע לפילוסופיית השקעה אישית. באנגלית יש מינוח יפה:

The market is rigged. משמע, השוק מכור.

והמשקיע, מכור גם? אני בספק. למשקיע באמת יש כוונות טובות, והוא באמת פועל לפי החוקים לרוב. האויבים שלו- לא כאלו (לך תאשים מחשב שמוכר לעצמו מניות או משהו מסתורי ואפלולי שכזה)

המסקנה החותכת של הפוסט הזה היא שצריך לפעול בשוק כשוק מכור. מכאן שכל אחד יעשה את השיקולים שלו. טווח קצר, ארוך, טכני וכו'. אני עדיין חושב לעצמי מה הדרך הנכונה ביותר בשבילי.